התמונות של ג פרי דמאהר
jagotutorial.com – התמונות של ג פרי דמאהר ג’פרי דאהמר היה אחד הרוצחים הסדרתיים המפורסמים בהיסטוריה. דאהמר, משחתת וקניבל, הרג 17 גברים ונערים ב-13 שנים. מה קרה לראש של המפלצת? האם שד נולד או הפך לכזה עם הזמן? סדרה חדשה של נטפליקס על חייו מתארת את השתלשלות האירועים שהפכה אותו לרוצח סדרתי, אבל מה ההסבר הפסיכולוגי להתנהגותו המרושעת?
לאריק היקי, פסיכולוג המתמחה בהתאבדות, פשיעה מינית ופסיכופתולוגיה, יש קשר יוצא דופן למקרה של ג’פרי דאהמר, כנראה כזה שאין לאף פסיכיאטר אחר. לפני כמה שנים, היקי פגש מישהו במפגש מקרי בחנות כלבו בקליפורניה. במהלך שיחה קצרה סיפר אותו ילד להיקי שאמו ניסתה להתאבד. היקי ענה בנס, “אני יודע מי אתה. אתה אחיו של ג’פרי דאהמר”.
מאוחר יותר אמר היקי שהם הפכו לחברים. היקי אפילו פוגש ומראיין את אמו של דאהמר, מה שנותן לו תובנה נדירה על חייו וילדותו של דאהמר, כמו גם על מה שקרה לילד הבודד, הפוחלץ שהפך אותו לאחד הרוצחים. סיפורים.
דאהמר גדל בשנות ה-60 של מילווקי במשפחה מפורקת. אביו, ליונל, ואמו, ג’ויס, סבלו מדיכאון קשה וסבלו בלי סוף. “היו בעיות בין ההורים שלי כשהייתי ילד“, מסבירה היקי. לא היו לו אסוציאציות בטוחות כמו לרוב הילדים והרגיש לבד בעולם הזה. בגיל שבע עשרה אספה אמו את אחיו הצעיר דוד ועזבה את הבית. זה היה הלם עבורו”.
דאהמר הצעיר היה ביישן ולא קיים אינטראקציה עם הסביבה החברתית שלו. אחד מתחביביו העיקריים היה חניטה של חיות מתות ואיסוף עצמות עוף. מאוחר יותר טען דאהמר שהחשש הזה מבעלי חיים מתים השפיע עליו. התנהגות זו אינה יוצאת דופן בילדים שעברו טראומה, אך היא בהחלט נפוצה בקרב רוצחים סדרתיים. “ילדים שחוו טראומה או בעיות בתקשורת עם מטפלים לעיתים קרובות שורפים דברים או מתעללים בבעלי חיים כי קשה להם לדעת מה עובר עליהם. ההתנהגות הזו היא הדרך שלו להתבטא”, מסביר היקי.
הנקודה שבה מוחו והתנהגותו של דאהמר החלו להיות מעוותים החלה כאשר דאהמר נמשך למוות וגופות קיימו אינטראקציה עם התפתחותו המינית. הוא הפך אובססיבי לתחושת השליטה והכוח. כנער, כשגילה שהוא נמשך לגברים, חש דהמר נבוך ונבוך. “הבדידות והיעדר סביבה תומכת מהוריו והנטייה המינית שלו בגיל צעיר אילצו את דהמר להתמודד עם מאבקים פנימיים, והם שעיצבו וקבעו את הדרך בה ילך בעתיד. דאהמר התעורר יום אחד ו אמר, ‘אני מתכוון להפוך לרוצח סדרתי’”, אבל במהלך השנים עוצבו באופן שבסופו של דבר הפך אותו למה שהוא, מסביר היקי.
עם הזמן, משיכתו של דאהמר למוות הפכה לפנטזיית רצח צעירה. המצב החמיר כאשר הפנטזיות עברו ממחשבות ורגשות להתנהגות ממשית. בראיון שנתן לאחר מעצרו, תיאר דאהמר את מה שקרה לפני הרצח הראשון: “היו לי מחשבות מיניות אובססיביות המעורבות במחשבות על אלימות. הדברים הלכו והחמירו. לא ידעתי איך לספר לאנשים. זה הייתי אני, אז שמרתי את זה לעצמי”.
ג’פרי דאהמר (צילום: יוג’ין גרסיה / AFP, Getty Images)
בשלב זה, לפני הרצח הראשון, התחיל דהמר לפנטז על קיום יחסי מין עם המתים שזה עתה נקברו. “אם כבר מדברים על פראפיליה, היו לי פנטזיות מיניות על אנשים מחוסרי הכרה”, מסבירה היקי. המילון של Merriam-Webster מגדיר הסחת דעת כ”דפוס של עוררות מינית המערבת דימויים או התנהגויות נפשיות הכוללות מעשים מיניים חריגים ובלתי מקובלים מבחינה חברתית”.
היקי מסביר שיש שני סוגים של דמיון מיני: פסימיות פלילית ודמיון לא פלילי. פראפיליה לא פושעת היא ריגוש מיני של אנשים שנמשכים ללטקס, פרווה וכדומה. כ-10% מהגברים האמריקאים מעורבים בסוג כלשהו של פראפיליה, ו-4% מהגברים הללו מעורבים בפרפיליה פלילית, כלומר הם מסיתים סנטימנטים אלימים ופוגעניים.
בתיכון, דהמר החל לשתות אלכוהול כדי להתמודד עם הפנטזיות האפלות שלו על נקרופיליה: סקס עם גופות. “אף אחד לא קם בבוקר ומחליט שהם פושעים”, אומר היקי. “אנשים הופכים להיות כאלה עם הזמן. דאהמר שמר את האשליות האלה לעצמו ולא דיבר עליהן עד שהן הפכו להתנהגות. הם לא מרגישים בנוח עם העור של עצמם, והם מתקשים להתייחס לאחרים. ג’פרי דאהמר עשה זאת. אין לו את הכלים לתקשר מקרוב עם אחרים, אז הוא היה נוח יותר.” עם המתים, ההערכה העצמית שלו הייתה נמוכה מדי
הוא יכול לתקשר רק עם אנשים שלא דחו אותו כי הם מתים”.
זה היה רק עניין של זמן עד שדהמר תממש את הפנטזיות המעוותות שלה. כמה שבועות לאחר שסיים את לימודיו בתיכון ב-1978, דהמר מסיע את הנוסע סטיבן היקס לבית אביו. היקס ביקש לעזוב ודהמר היכה אותו למוות במשקולת. לפני שנפטר משרידי היקס, דאהמר קיים יחסי מין עם גופתו. “כשג’פרי הרג את סטיבן היקס, הוא כנראה חש הקלה, כי אחרי הרבה זמן הוא הצליח להגשים את הפנטזיה שלו: סקס עם גופה. זו הייתה רמת האינטימיות לה קיווה, שבה אסור לדחות אותו, לא אחד היה צוחק עליו וגורם לו להרגיש חוסר ביטחון. היקי אמר, ” התמונות של ג פרי דמאהר הוא הגיע לשלב שבו הוא יכול לעשות מה שהוא רוצה, מה שבטח הזין את הפנטזיות שלו קדימה.”
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, הצטרף דהמר לצבא אך שוחרר בשנת 1981. הוא עבר לבית סבתו ועבד כגנן בבית העלמין המקומי. דאהמר לא נהרג כבר 10 שנים. איך אדם כמוהו יכול לשלוט בדחפים וברצונות שלו? האם מצאת דרכים אחרות לרצות אותם?
היקי ראיין את אמו של דאהמר ושאל אותה מה קרה באותן שנים כדי לנסות להבין מה מנע ממנה להרוג: “ג’פרי אמר לה שהוא יראה את ההספדים של צעירים שמתו ממחלות ומתאונות ושהוא ילך ל הקבורה והלוויות בבית שלהם”. אחר כך הוא חילץ את הגופות וקיים איתן יחסי מין. זה העסיק אותו כמה שנים. פנטזיות נשארו והתבטאו. אמו אמרה שזה מאוד חשוב לו.
למרות שפעילות סטריאוטיפית זו מנעה מדהמר להרוג, השאננות שבאה לאחר מכן הייתה קצרת מועד, ובשנת 1987 הוא הרג את דאהמר שוב. בשנים הבאות הוא רצח 16 גברים ונערים. הוא היה פוגש אותם בברים, בסאונות ובחנויות סקס בקהילה הגאה ומזמין אותם לביתו למשקה. “הוא הרחיק מהעין”, מתאר היקי. “הוא היה כל כך נחמד, הוא הזמין אותם לשתות, הם שמו אותו בחומר הרדמה והם התעלפו”.
היקי גילה כי בהתחלה דאהמר לא יהרוג את קורבנותיו מיד, אלא יבלה איתם מספר ימים עד שיבצע את תוכניתו: “ברגע שהם אמרו שהם רוצים לעזוב, הוא ידע שהוא הולך להרוג אותם. הוא יכול היה להרוג אותם. אל תיתן להם לוותר לו וסירבו.”
היקי מסביר מדוע דאהמר בחר דווקא בקורבנות שחורים או בילדים של מהגרים משולי החברה. “הוא בחר בגברים שלא יחסרו לחברה כולה. יש לי ספקולציות שהוא בחר באנשים ‘צבעוניים’ כי הוא לבן. ככה הוא לא הפך לחשוד הישיר, כי אם אדם שחור היה חסר, הם היו חסרים חפש אותו.” חשוד שחור עשוי להיות מעורב.
לאחר שדהמר סימם את קורבנותיו, הוא היה חונק אותם למוות ומקיים יחסי מין עם גופותיהם. כל הפשעים שלו בוצעו בדירתו במתחם אוקספורד במילווקי, שם עשה דאהמר ניסויים במעשים מיניים סוטים אחרים כמו ניתוחים או שינה עם גופות. במקרים מסוימים, הוא קדח חור בראשם של הקורבנות כדי “להפוך אותם לזומבים”.
נשאלת השאלה: איך אדם מגיע למצב שהוא יכול להרוג אדם אחר רק בגלל שקיים יחסי מין עם גופתו? “הוא היה צריך להיות עם מישהו בכל מחיר כדי לקבל את האינטימיות שהוא צריך, גם אם הוא מת”, אומר היקי, “האדם שעושה את זה נמצא במקום חשוך מאוד בחייו”.
ככל שהתנהגותו של דאהמר הסלימה, הוא החל לאכול את בשרם של קורבנותיו. “יש כמה סוגים של קניבליזם שאנחנו יודעים עליהם, שחלקם אינם מיניים, כמו שבטים מסוימים בהודו, למשל, אכלו את הבשר של אויביהם, אבל לא היה בו שום דבר מיני. במקרה של דאהמר, היה לזה אופי מיני. היקי מסביר. “המשיכה לדם היא סוג של דמיון בפני עצמו, זה התחיל בטעימת דם ומשם זה המשיך לאכול איברים. בדרך זו הוא יצר קשר חברתי עם קורבנותיו, פגש אותם, והיו שם אפילו הקורבנות שהוא מעדיף. לאכול. מבחינתו, כך הם הפכו לחלק ממנו. מבחינתו הכל נועד לשרת את המטרה של תחושת עוצמה והעצמה”.
לאחר מאסרו, עשה דאהמר ציור בו צייר את הדמיון הדמוני במוחו. הציור מציג את שרידי קורבנותיו על שולחן אוכל. ג’פרי הסביר ש’הייתי מוקף בחברים הקרובים שלי, והם לא יכלו לעזוב אותי. הם היו חלק ממני. “והוא הצהיר שכאשר הוא דמיין לשבת בראש השולחן, הוא סוף סוף הרגיש חזק”.
היקי תיאר את המשפט הראשון שאמרה לו אמו של דאהמר: “היא כל הזמן אמרה, ‘הבן שלי לא ניסה לפגוע באף אחד, הוא הרג אותם, אבל הוא לא ניסה לפגוע בהם’”. “הקורבנות שלהם פצועים. 95% מהם אינם סדיסטים. המטרה העיקרית שלהם היא להיות עם הגופות. בראיונות שלו, דהמר מתאר כמה עלובים היו חייו, אבל זה לא כלל סדיסט. המניע היחיד, היחיד הדבר שהוא רוצה זה להיות עם מישהו. רצח. זה היה האמצעי לעשות את זה.”
בשנת 1992, במהלך משפטו של דאהמר לאחר מעצרו, סדרה של פסיכיאטרים נתנו את האבחנה לגבי מצבו הנפשי התמונות של ג פרי דמאהר . דאהמר אובחן עם הסחת דעת, הפרעת אישיות גבולית, הפרעת אישיות סכיזוטיפלית וסדיזם מיני. הפרעת אישיות גבולית מסבירה הערכה עצמית משתנה ופחד מתמיד מנטישה. הפרעת אישיות סכיזואידית מסבירה את משיכתו לטקסים שהוא מבצע על שרידי קורבנותיו, אישיותו הבודדת והתנהגותו המוזרה. למרות כל מרכיבי האבחון הללו, מומחים לא מצאו שדהמר הוא פסיכופת. “ג’פרי דאהמר מעולם לא התקרב להגדרת פסיכופת”, אומר היקי. דאהמר הוא סוציופת (בעל הפרעת אישיות אנטי סוציאלית), כלומר הוא פושע, אבל הוא לא סדיסט, מה שמאפיין פסיכופתים. לפסיכופתים אין אמפתיה, הם מבצעים מניפולציות ושולטים באנשים. בניגוד לפסיכופתים, סוציופתים הם מאוד רגשיים, דבר אשר הם עדיין אוהבים מאוד את אמא שלהם
לרבים, למשל, יש קשר רגשי עם אנשים.
האם דאהמר הרגיש אשם על הזוועות שביצע? “אני לא חושב שהוא הרגיש רע עם האנשים שהוא הרג”, מסביר היקי. “עם זאת, הוא זיהה את האזור המת בתוך הנפש שלנו. רובנו מרגישים אשמה על הדברים הרעים שאנחנו עושים, ובמקרים מסוימים, רבים מאיתנו לא מרגישים אשמה על דברים כאלה. רובנו מעדיפים לא לחשוב על זה , כי זה מפחיד לחשוב שאנחנו לא מרגישים אשמה. על משהו לא בסדר שעשינו. במקרה של דאהמר, הוא לא חש שום אשמה, והחלק הזה גדל בתוכו ומשך אותו עד שמילא את חייו”.
התמונות של ג פרי דמאהר זה היה הדיון על המאמר
תודה שביקרת באתר הרשמי jagotutorial.com, צפה לחדשות האחרונות ולחדשות ויראליות אחרות, ממש כאן.
